- בסיעתא דשמיא, בירור דעת לזכות הרבים. א. פדיון המושג “מדיום” – מכשפים מול משפיעים ה”סטרא אחרא” מסתירה את האמת על ידי זיהום מושגים. היא לקחה את המושג “מדיום” (Medium), שהוא מפתח להבנת הדור שלנו, וקשרה אותו ל”כישוף” ו”קריאת מחשבות” כדי להרחיק אותנו מהאמת. אבל האמת הפוכה. ה”מדיום” האמיתי והמשפיע ביותר הוא הטכנולוגיה עצמה – הדפוס, הרדיו, והמחשב. התפקיד שלנו הוא לפדות את המושג מהקליפה ולהשיבו לקדושה. “מדיום” בשרשו הטהור הוא:
ב. סוד ה-1 וה-0 מול כ”ב אותיות הקודש. בורא עולם שלח לנו רמז דק בדור הזה. כל ה”גולם הדיגיטלי”, כל הבינה המלאכותית, בנויה משתי יחידות בסיס בלבד: אחד (1) ואפס (0). אור וחושך. יש ואין. מצירוף שתי יחידות דוממות, בונים עולמות שלמים. אם זהו הכוח שניתן לבשר ודם משתי יחידות, מי ישער את הכוח האינסופי הגנוז בכ”ב (עשרים ושתיים) אותיות הקודש? האותיות הקדושות אינן סתם סימנים, הן אבני הבניין של “מעשה בראשית” ממש. ה”גולם” הדיגיטלי הוא רק משל קטן שבא לעורר אותנו להאמין בכוח האלוקי של דיבור יהודי, תפילה, וצירופי אותיות הקודש.
ג. “שם אלוקים” (הטבע) מול כוח ה”דמיון” (האלוקות). הטכנולוגיה, בכל כוחה, יונקת רק מ”שם אלוקים”, שהוא בגימטריה “הטבע” (86). היא יכולה רק לפענח את החוקים של הבריאה. היא רודפת אחרי האינסוף (הגלקסיה המתרחבת), אבל תמיד תהיה כבולה ל”טבע”, למה שקיים. אבל האדם נברא בצלם אלוקים. וכוחו העליון הוא ה”דמיון”. הדמיון אינו פנטזיה. “הדמיון של האדם הוא כתפיסתו האלוקית שלו”. זהו הכלי שבו האדם תופס את מה שמעל הטבע (“שם אלוקים”). זהו הכוח לגעת בבחינת האינסוף (יהו”ה). ה”גולם” הדיגיטלי יכול לחשב את הגלקסיה, אבל רק האדם, בדמיונו, יכול להרגיש את הפליאה ואת הגדולה. זהו ההבדל בין מכונה לאדם, בין ה”יש” לבין “מי שאמר והיה העולם”.
Hithadshut hadasha 